המגילה המדברת ומחלוקת הסמיכה

השער אל העיר שעל ההר

שאלתי עמד מול דלת ה-מ׳ הגדולה, פקעת התלתלים שלו כמעט רטטה מציפייה. הוא כבר ידע שבכל פעם שהוא עובר דלת זו, העולם משתנה. "לאן נוסעים היום, מגיד?" שאל בלחישה מתוקה, עיניו נשואות אל גלימתו המשתנה של המגיד.

"היום, שאלתי שלי, אנחנו נפליג אל ממד חדש של החכמה," ענה המגיד וחיוך רחב נפרש על פניו הזקנות. "אנחנו עוזבים את בבל העתיקה, וטסים קדימה בזמן, כאלף ומאתיים שנה קדימה! אנחנו נוחתים במאה ה-16, ישירות אל סמטאות האבן הצרות של עיר המקובלים — צפת העתיקה, שעומדת על ראש ההר בגליל!"

שאלתי דחף את דלת ה-מ׳. בשנייה הראשונה הוא עצם את עיניו. רוח הרים קרירה ומעוררת, מלאה בריח עצי אורן רטובים, עצי זית עתיקים וריח עמוק של צמר צבוע ובשמים, הכתה בפניו. כאשר פקח את עיניו, הוא גילה שהוא עומד על גג שטוח של בית עשוי אבן גיר לבנה. מתחתיו השתרעה עיר צפופה ותלויה על המדרון, בתיה צבועים בתכלת מרוחה בסיד, ובסמטאות הצרות הלכו אנשים רבים, לבושים בגלימות מגוונות, משוחחים בלהט.

"מגיד, מדוע כולם כה נרגשים כאן?" שאל שאלתי, מביט בהמון הסוחרים המובילים חבילות ענק של בגדים וסוחרים בבשמים וצימוקים.

"הזמן הוא שנת ה׳רח״ץ (1538)," הסביר המגיד. "נמצאים כאן אנשים שעברו את השברים הקשים ביותר שידע עם ישראל — גירוש ספרד הנורא! לפני פחות מחמישים שנה, גורשו מאות אלפי יהודים מבתיהם, מהמרכז המפואר בספרד. הם השאירו מאחוריהם הכל, נדדו בים וביבשה, ורבים מהם הגיעו לכאן, לארץ ישראל, תחת השלטון העות׳מאני החדש שמאפשר להם לבנות חיים חדשים. צפת הפכה לעיר שוקקת, במיוחד בזכות תעשיית האריגה והצמר שלה, שמאפשרת לחכמים ללמד תורה מתוך עצמאות כלכלית."

שאלתי הקשיב להמולת העיר, אך לפתע זיהה בית כנסת עתיק מאבן, ממנו עלה קול פלפול סוער וחריף. בראש המדברים עמד אדם תקיף וסוחף ובעל עיניים בוערות מתוך תשוקה אלוהית, שבידו החזיק מגילה ישנה.

"זהו רבי יעקב בירב," לחש המגיד. "הוא היה נער פליט כבן 18 בזמן גירוש ספרד. הוא נדד לפאס שבמרוקו, שם נדהמו מגאונותו ומנו אותו לרב הקהילה כשהיה בן 18 בלבד! לאחר מכן נדד למצרים, עסק במסחר של צימוקים ובשמים, חווה קשיים כלכליים כבדים ואפילו נכלא בכלא בגלל חוב. הוא ניסה להתבסס בירושלים, אך העוני הנורא שם אילץ אותו לחזור למצרים, עד שהגיע לכאן, לצפת, והקים את הישיבה הגדולה. כעת, יש לו תוכנית מהפכנית ונועזת לשנות את פני התולדות של עם ישראל!"

"איזו תוכנית?" שאל שאלתי, נצמד אל המגיד מתוך פחד והתרגשות כאחד.

"הוא רוצה לחדש את הסמיכה המקורית של חכמים ולהקים מחדש את הסנהדרין — בית הדין הגדול והעליון של עם ישראל, שפעילותו נפסקה לפני מאות רבות של שנים בתקופת התלמוד!"

סודם של הנשמות הפצועות: מדוע חידוש הסמיכה נחוץ?

שאלתי גירד בראשו המתולתל. "אבל מגיד, מדוע זה כה דחוף וחשוב? הרי יש לנו רבנים, ויש לנו בתי דין, וכולם ממשיכים ללמד גמרא ותורה! מה מיוחד ב'סמיכה' הזו?"

המגיד ישב עם שאלתי על מדרגת האבן של הסמטה, הניח את יד העץ העדינה שלו על ברכיו, והביט בדמעות שבעיניהם של אנשים רבים שעברו לידם.

"המפתח לכל, שאלתי שלי, טמון בשאלת האנוסים," לחש המגיד בעצב. "בספרד ובפורטוגל, כאשר הגזרות היו קשות מנשוא, אולצו רבבות יהודים להתנצר בכפיה. הם חיו כנוצרים כלפי חוץ, אך בתוך בתיהם, בחדרים החשוכים ובמרתפים, הם המשיכו לשמור שבת ולאכול כשר במסתרים. כעת, כאשר הם מצליחים לברוח ולהגיע לארץ ישראל, הם רוצים לשוב לחיק עם ישראל, אך ליבם פצוע ומדמם. הם מרגישים אשמה איומה על כך שעברו על חטאים כבדים, חטאים שהעונש עליהם הוא 'כרת' (הינתקות הנשמה ממקורה האלוהי)."

"איך אפשר לרפא כאב כזה של הנשמה?" תהה שאלתי, מקבץ את כפות ידיו.

"על פי ההלכה היבשה," המשיך המגיד, "אם אדם שחייב כרת מקבל 'מלקות' בבית דין מוסמך, הוא נפטר מעונש הכרת ונשמתו מתנקה! אבל כאן יש בעיה ענקית: מלקות של כפרה כזו מותר להעניק רק על ידי דיינים שנסמכו בשלשלת הסמיכה המקורית, שעוברת איש מפי איש ממשה רבנו! והשלשלת הזו נפסקה ולא קיימת כבר מאות שנים!

רבי יעקב בירב מצא פתרון מדהים. הוא קרא בעיון רב את ספרו של הרמב״ם, וגילה שם פסק הלכה מהפכני: אם כל חכמי ארץ ישראל יסכימו פה אחד למנות דיין אחד ולסמוך אותו — הוא יחשב ל'סמוך', ויוכל לסמוך אחרים ולחדש את השלשלת!

ומכיון שכל גדולי החכמים מרוכזים כעת בצפת, רבי יעקב בירב כינס עשרים וחמישה רבנים גדולים, והם הסכימו לסמוך אותו! הוא כבר החל לסמוך את תלמידיו הבולטים, ובהם רבי יוסף קארו (מחבר השולחן ערוך)! הם רוצים להעניק לאנוסים כפרה, לרפא את נשמותיהם, ולהקים מחדש את הסנהדרין כדי לבשר את בוא המשיח!"

שאלתי התמלא התפעלות. "זה נשמע נפלא ומדהים! הרי זו מהפכה שמביאה רק טוב ונחמה לאנשים! מי יכול להתנגד לדבר כה קדוש ויפה?"

"הו, שאלתי," נאנח המגיד, ובאותו רגע רוח דרומית קרה וחזקה החלה לנשוב מכוון דרום, מכוון הרי יהודה וירושלים. "שם, בירושלים, יושב אדם חכם לא פחות, פליט שחוה את האנוסות על בשרו, והוא זועק בכל כוחו: 'עצרו! אסור לעשות זאת!' "

רוח דרומית מירושלים: שעת חוזה הכוכבים וחרדת קלקול המועדות

המגיד הניף את שרביט העץ שלו. הנוף הגלילי הירוק והשוקק של צפת החל להטשטש, והשנים מצאו את עצמם בחדר עמוס ספרים וכלי מדע בירושלים העתיקה. על השולחן היו מונחים כלי מדידה של חכמת הכוכבים עתיקים מנחושת, ומפות כוכבים מפורטות.

ליד השולחן, שקוע במפות הכוכבים, ישב אדם בעל דמות אצילית ומהרהרת — רבי לוי בן חביב (המהרלב״ח).

"שאלתי שלי," אמר המגיד, "רבי לוי מכיר את כאב האנוסים יותר מכל אדם אחר. כשהיה נער בן 17 בפורטוגל, הטבילו אותו לנצרות בכפיה, והוא עצמו חי כאנוס במשך שנה שלמה עד שהצליח לברוח לסלוניקי ולשוב ליהדות! הוא לא אדם קר. הוא השלים את כתיבת ספר 'עין יעקב' שאביו לא הספיק לסיים, כדי להשיב את הרוח והחוסן לעם. אך כמדען וכחוזה כוכבים בקיא, הוא רואה סכנה איומה שחכמי צפת לא נתנו עליה את הדעת!"

"איזו סכנה?" שאל שאלתי ועיניו נפקחו לרוחה.

המהרלב״ח הביט כאילו ישירות אל שאלתי, הרים מכשיר נחושת עגול והסביר בקול רוטט ומלא דאגה:

"הרי הקמת הסנהדרין יכריח אותנו, על פי חוקי התורה, לבטל את לוח השנה העברי המחושב שלנו, ולחזור לקדש את החודשים על פי ראיית הלבנה בעיניים!" אמר המהרלב״ח. "תארו לכם מה יקרה! בארץ ישראל יראו את המולד ויקדשו את החודש ביום אחד, ובתפוצות — בבבל, בספרד, באשכנז — ימשיכו לנהוג על פי הלוח המחושב! עם ישראל יתפצל לשני חצאים! חלק אחד יאכל מצה בפסח, וחלק אחד יאכל חמץ! זה יהיה קלקול המועדות והחרבה מוחלטת של האחדות הלאומית שלנו!"

שאלתי אחז בראשו. "אוי ואבוי... אני מבין! מהפכה בצפת תגרם לבלגן ולפילוג בכל העולם! ומה עוד אומר המהרלב״ח?"

"הוא גם אומר שהרמב״ם עצמו לא היה בטוח בפסק הדין הזה, שכן כתב 'והדבר צריך הכרע'. וחוץ מזה, חכמי צפת עשו זאת ללא הסכמת חכמי ירושלים, ולכן אין כאן הסכמה מלאה של כל חכמי הארץ!"

המגיד החזיר אותם בתנועת יד אל הכיסאות הגבוהים שלהם בבית המדרש הגדול.

"אתה מבין, שאלתי?" שאל המגיד ברוך. "שני החכמים הללו — רבי יעקב בירב מצפת ורבי לוי בן חביב מירושלים — לא התווכחו מתוך כעס אישי או רצון להזיק. רבי יעקב בירב בער מתוך רצון לרפא את נשמות האנוסים ולחדש את הריבונות הרוחנית בארץ. ורבי לוי בן חביב חרד בכל נפשו לשמור על אחדות העם ולמנוע קלקול ושברים בקהילות. זהו היופי של המחלוקות בבית המדרש — כשהן נעשות 'לשם שמים', כל צד מביא איתו דאגה אמיתית לעם."

"חכמינו לימדו: 'כל מחלוקת שהיא לשם שמים — סופה להתקיים.' המחלוקת של רבי יעקב בירב והמהרלב״ח לא הייתה תחרות מי חכם יותר. שניהם רצו לברר דבר אחד: מה רוצה הקדוש ברוך הוא מעמו עכשיו, בדור שאחרי הגירוש. כשחכם מתווכח כדי לנצח — זו חכמה רגילה. כשחכם מתווכח כדי לברר את האמת של התורה, ומוכן לשמוע גם את חברו — זו יראת שמים."

"ומה קרה בסוף, מגיד?" שאל שאלתי בסקרנות. "האם הסנהדרין קמה?"

"לא," ענה המגיד. "הסנהדרין לא קמה כמוסד קבוע, ורבי יעקב בירב נאלץ לעזוב את הארץ לדמשק בגלל חשש מהלשנות לשלטון הטורקי. אך הוא הספיק לסמוך את רבי יוסף קארו. ורבי יוסף קארו, במקום להקים בית דין פיזי, יצר לנו את המאחד הגדול מכל: הוא כתב את ספר ה'שולחן ערוך'! הספר הזה הפך להיות הסנהדרין הסמויה שלנו — ספר חוקים אחד ומשותף ששומר על ההלכה ועל אחדות עם ישראל בכל פזורותיו עד היום הזה!"

השער לסוד המשפחה: פסק הכתובה של המהרלב״ח

"מגיד," אמר שאלתי, "האם המהרלב״ח ידע גם לעזור לאנשים הפשוטים, או שעסק רק בשמים ובכוכבים?"

"הו, שאלתי שלי, המהרלב״ח היה מגן גדול על החלשים בקהילה!" ענה המגיד בהתרגשות. "הקשב לסיפור הזה: יום אחד, הגיעה לבית דינו אישה אלמנה מסכנה. בעלה, שיצא למסע מסוכן וחשש שמא ימות והיא תישאר כבולה לאחיו (זיקת יבום), העניק לה גט על תנאי כדי להציל אותה. כאשר נפטר, קרובי המשפחה הרעים והעקשנים ניסו למנוע ממנה את כסף הכתובה והתוספת שמגיע לה, בטענות שונות ומשונות.

כששמע זאת המהרלב״ח, הוא כעס כעס עצום לטובת האלמנה! הוא כתב בתשובתו ההלכתית מילים חריפות שזעזעו את הדיינים: 'אין לו מוח בקדקדו... והיה ראוי לגזור עליו שלא ילמד עוד כל ימי עולם... אלא בספרי מקרא לבד!' הוא פסק באומץ לטובת האלמנה, וקבע שהתורה וההלכה נועדו לעשות צדק חברתי ולשמור על החלשים ועל כבוד האישה, ולא להשאיר אותה ללא פרוטה!"

שאלתי חייך באושר. "אני כה שמח! המהרלב״ח נלחם עבורה! עכשיו אני מבין שהחכמה שיורדת מהשמים והכוכבים, חייבת להגיע ישירות אל הלב של בני האדם כאן למטה!"

"נכון מאוד, שאלתי שלי," סיכם המגיד וליטף את תלתליו. "במפגש הבא, אנחנו נעשה צעד נוסף, ונעשה מסע אל ליבה של פראג, מול קתדרלות האבן ומצפה הכוכבים של הקיסר, שם נפגוש את המהר״ל וסוד הגולם שלו!"