חכם ציון חביב ברכה

דמותו של המקובל חכם ציון חביב ברכה זצ"ל (ה'תרע"פ–ה'תשס"ה) מהווה אחת התופעות המרתקות והייחודיות בהיסטוריה הרוחנית של ירושלים במאה העשרים ^{[cite: 1, 2]}. כאישיות רב-פנים שאיחדה בקרבה עיוון קבלי מעמיק, הנהגה חסידית-נסתרת, עבודת כפיים פשוטה, ופעילות קירוב רחוקים נמרצת בשכונות ירושלים, חכם ציון ברכה ייצג את הטיפוס הקלאסי של "צדיק נסתר" שפעל בתוככי הציבור הרחב ^{[cite: 1, 2, 3]}. משנתו התורנית לא הועלתה על הכתב בספרות דרושית או הלכתית סדורה פרי עטו, אלא התגלמה כולה באורח חייו, בהקמת ישיבת לש"ם, בשילוב בין כוונות הקבלה לתקנת הכלל, ובמסירות נפש בלתי מתפשרת למען הקמת השכינה מגלותה ^{[cite: 1, 2]}.

תולדות חייו: מבית היתומים בחלב ועד ירושלים

חכם ציון חביב ברכה נולד בעיר חלב (ארם צובא) שבסוריה בשנת ה'תרע"ט ^{[cite: 1, 2, 4]}. נסיבות לידתו היו שזורות בשכול ויתומות: אביו, חכם חביב, נפטר עוד בטרם בואו לעולם, ועל כן נקרא הרך הנולד 'ציון חביב' על שם אביו המנוח ^{[cite: 1, 2, 4]}. אמו, מרת ג'מילה, שהייתה עיוורת, גידלה אותו ואת אחיו ואחיותיו בדוחק רב ובמסירות נפש על אדני התורה ויראת השמים ^{[cite: 1, 2, 4]}. בצעירותו למד בבית היתומים היהודי בעיר חלב, שם בלט בשקדנותו ובכשרונותיו הברוכים, ולצד לימודי הקודש קנה שליטה מקיפה במספר שפות, ובהן עברית, ערבית, אנגלית וצרפתית – ידע ששימש אותו מאוחר יותר בגישתו הקרובה אל נפשות מגוונות מכל שכבות העם ^{[cite: 1]}.

בהגיעו לגיל שלוש עשרה, נקשרה נפשו בעבותות אהבה לארץ ישראל, ולאחר מסע רצוף תלאות וסכנות הצליח לעלות לארץ והגיע בראשונה לעיר תל אביב ^{[cite: 1, 2, 4]}. המפנה בחייו התרחש כאשר הוזמן לשבות בבית דודתו בשכונת נחלאות בירושלים; המפגש עם קדושת עיר המקדש שבה את ליבו, והוא החליט לקבוע בה את משכנו לצד העמקת שקידתו בתורה ^{[cite: 1, 2, 4]}.

עם הגיעו לפרקו, הוצעה לו כלה על ידי המקובל הנסתר רבי אהרן מועלם (בעל "תולדות אהרן ומשה") – אחותו, מרת פנינה נזימה ^{[cite: 1, 2]}. מתוך אמונת חכמים מוחלטת בביטול גמור, סירב חכם ציון להיפגש עמה מראש וראה אותה לראשונה רק תחת החופה ^{[cite: 1]}. הנהגתו בביתו התאפיינה בכבוד מופלג לרעייתו, בהימנעות מוחלטת מהערות, ובביסוס בית של תורה וצדקה מתוך עוני מרוד ^{[cite: 1]}.

שילוב תורה, עבודת כפיים והסתרת המדרגה

אחד המאפיינים הבולטים ביותר בדמותו של חכם ציון ברכה היה הניגוד החריף בין מראהו החיצוני הצנוע לבין מעמדו הרוחני כגאון בתורת הנסתר ^{[cite: 1, 2, 3]}. למחייתו סירב להתפרנס מכתרה של תורה ועבד שעות אחדות ביום כירקן בשוק מחנה יהודה, ומאוחר יותר כדוור בבנק הדואר ^{[cite: 1, 2]}. סדר יומו המוקפד שילב עבודת כפיים עם פרישות רצופה; הוא ישן מעט מאוד בלילה, וכאשר התעורר מ שנתו קם מיד בזריזות, אמר "תיקון חצות" בבכי תמרורים, ולאחריו המשיך בלימוד תורת הסוד ^{[cite: 1, 2]}.

לאחר תפילת שחרית ממושכת שנערכה עם כוונות הקבלה ולימוד בסדר "חוק לישראל", יצא בשעה עשר בבוקר לערך לעבודתו בשוק ^{[cite: 1, 2]}. עם הגעת זמן תפילת מנחה, היה מכסה את דוכן הירקות בשמיכה ועוזב את המסחר לטובת התפילה והלימוד הקבוע ^{[cite: 1]}. בתקופת עבודתו כדוור, השתדל לסיים במהירות את חלוקת המכתבים, ומאז ועד שעות הלילה המאוחרות פנה לכותל המערבי, שם נהג לסיים מדי יום את כל ספר התהילים ברציפות ^{[cite: 1, 2]}.

מראהו החיצוני שיווה לו חזות של אדם פשוט מן השורה – סנדלים, כובע קסקט וחולצה משובצת – ובכך הסווה את גדלותו בתורה ואת היותו, כפי שהעידו עליו גדולי דורו, מחבורת ל"ו צדיקים נסתרים ^{[cite: 1, 3]}. הוא התבטא על עצמו בענווה יתרה כ"עם הארץ", בעוד שבפועל היה בקי נפלא בחכמת הפרצוף, בחכמת כף היד, ובעל רוח הקודש גלויה ^{[cite: 1, 2]}. למרות עוניו המרוד והמחסור הקשה בביתו, הקפיד לשלם לכל בעל מלאכה שכר ישר ונדיב ביד רחבה, ולעיתים אף מעבר למבוקש, מתוך מידת הכרת הטוב והקפדה על הגינות מוחלטת ^{[cite: 1]}.

רבותיו, לימוד הסוד והנהגת התפילה

תורתו של חכם ציון ברכה ינקה ממעיינותיהם של גדולי מקובלי בבל ועדת הספרדים בירושלים ^{[cite: 1, 2]}. הוא נמנה על תלמידיהם המובהקים של המקובל רבי יהודה פתיה זצ"ל והמקובל רבי מרדכי שרעבי זצ"ל ^{[cite: 1, 2]}. פרק מרכזי בעיצוב דרכו הלימודית היה החברותא הממושכת עם המקובל רבי סלמאן מוצפי זצ"ל ^{[cite: 1, 2, 4]}. השניים למדו יחד במשך שנים רבות, כ שבע שעות רצופות מדי יום; בימות החול עסקו בעיון נמרץ בגמרא עד לסיום לימוד כל הש"ס כולו, ובשבתות התכנסו משעות הצהריים ועד חצות הלילה לעסיקה רצופה בתורת הנסתר ובסודות הקבלה ^{[cite: 1, 2]}. עדות יוצאת דופן לגדולתו הובאה על ידי בנו של חכם סלמאן, הגאון רבי בן-ציון מוצפי שליט"א, שסיפר כי אביו אמר לו לאחר לימוד מסכת פסחים שאילו היו מציעים לו לוותר על כל חיי העולם הבא שלו או לוותר על שעת לימוד אחת עם רבי ציון, היה מוכן לוותר על עולמו הבא ^{[cite: 2]}. חברותא קרובה נוספת קיים עם המקובל החסידי רבי בנימין זאב חשין זצ"ל ^{[cite: 2]}.

במקביל לשקידתו הלימודית, ניחן חכם ציון בקול ערב והיה בקי לעומק בתורת המקאמים המזרחית ^{[cite: 1]}. המקובל רבי מרדכי שרעבי מינה אותו לשמש כחזן וכ"מכוון" ראשי במהלך התפילות בישיבת המקובלים "נהר שלום" בירושלים ^{[cite: 1, 5, 6]}. בתפילתו שילב בין דבקות נלהבת, ניגון ושמחה – עד שגם בימי אבל כדוגמת תשעה באב לא ויתר על תפילה בנעימה מיוחדת ^{[cite: 1]}. במסורת ישיבת "נהר שלום" נשמר מנהגו להגיד את הקדיש במקאם 'נאווה', אשר לו יוחסה סגולה קבלית מיוחדת להכנעת כוחות הטומאה והסטרא אחרא, כרמז לפסוק "לביתך נאוה קודש" ^{[cite: 6]}.

ישיבת לש"ם, פדגוגיה של קירוב ותקנת הציבור

בשנת ה'תש"ל (1970) יסד חכם ציון ברכה בשכונת נחלאות בירושלים את ישיבת לש"ם ^{[cite: 1, 2]}. השם "לש"ם" נבחר כראשי תיבות של השקפת עולמו המרכזית: להקמת שכינתא מעפרא ^{[cite: 1, 2]}. תפיסה זו העמידה במרכז את הגאולה הכללית ואת תיקון העולם כצורך אלוהי פנימי, ולא רק כסיפוק צורך אנושי פרטי ^{[cite: 1, 2]}.

בית המדרש של הישיבה נבנה בשתי קומות, מבנה שיקף את התפיסה הפדגוגית והקבלית של חכם ציון ^{[cite: 2]}. הקומה העליונה יועדה לאברכים ותיקים ולמקובלים שעסקו בתורת הסוד והכוונות, בעוד הקומה התחתונה יועדה למתחילים, לנערים שנאספו מהרחוב ולחוזרי בתשובה בתחילת דרכם ^{[cite: 2]}. על אף מדרגתו הכבירה בסוד, בחר חכם ציון לשהות באופן תדיר דווקא בקומה התחתונה לצד המתחילים, תוך שהוא מכנה אותם בחיבה "הילדים שלי" ^{[cite: 2]}. הוא כיתת את רגליו בין חנויות, שווקים ורחובות ירושלים, פנה לנערים ולעוברי אורח, והעיר את נשמתם לשמירת תורה ומצוות ^{[cite: 2, 3]}. מראה שכיח בישיבתו היה נערים בעלי שיער ארוך שנכנסו לבית המדרש ויצאו כעבור זמן קצר כשהם עוטים ציצית ומשנים את אורחות חייהם מן הקצה אל הקצה ^{[cite: 2]}. לצד זאת, גילה רגישות חברתית מופלגת וקבע שיעורי תורה מיוחדים עבור עובדי תברואה ואנשים שלא ידעו קרוא וכתוב, תוך שהוא מרעיף עליהם שבחים ומרומם את מעמדם הרוחני ^{[cite: 1]}.

אהבתו של חכם ציון לתלמידיו הייתה ללא מצרים, והוא העיד על עצמו כי בכל לילה בעת אמירת "תיקון חצות", היה בוכה במשך שעות על אחד מתלמידיו, ולא היה תלמיד בישיבה שלא הורעפו עליו דמעות בתפילה קבלית זו ^{[cite: 2]}. בתחום המעשי, הקפיד קפדנות חמורה על גדרי הקדושה והטהרה, והעיד על עצמו כי אחת המשימות הרוחניות שבגללן שב בגלגול לעולם הזה הייתה לתקן ולהפיץ את שמירת מצוות "טלית קטן" (ציצית) ^{[cite: 2]}. ברוח קודשו נהג להעיר לאנשים – אף כאלה שנראו שומרי מצוות כהלכתם – כי שכחו ללבוש ציצית תחת בגדיהם, ובכל המקרים התברר למפרע כי אכן שכחוה בטעות באותו יום ^{[cite: 2]}.

משנת האמונה, קבלת הייסורים והציפייה לגאולה

תפיסת הביטחון והאמונה של חכם ציון ברכה הייתה מוחשית ובלתי מתפשרת ^{[cite: 2]}. את החזקת הבית, הישיבה והאברכים ניהל ללא מגביות, ללא פרסום וללא פנייה לבשר ודם, אלא אך ורק מתוך פנייה ישירה בתפילה לבורא העולם ^{[cite: 2]}. לא אחת סירב לקבל תרומות בסכומי עתק משיקולים רוחניים כמוסים; באחד המקרים המתועדים ויתר על תרומה של שלוש מאות אלף דולר ולא הסכים ליטול כסף מידי התורם ^{[cite: 2]}. מאידך, ארגן קופות צדקה מיוחדות להכנסת כלה וחילק את כל הכספים שניתנו לו לתלמידים ולעניים ^{[cite: 1]}.

במשך עשרות השנים האחרונות לחייו סבל חכם ציון ייסורים קשים ומייסרים, אך סירב בתוקף לעבור ניתוחים וטיפולים רפואיים שנועדו להקל על סבלו ^{[cite: 1, 2]}. מתוך היגון והמכאובים עמד וזעק: "מה אתם רוצים, שהשכינה תסבול בשבילי?" ^{[cite: 1, 2]}. הוא האמין באמונה שלמה כי ייסוריו הגופניים משמשים ככפרה על כלל עם ישראל ומקלים את סבלה של השכינה בגלותה ^{[cite: 1]}.

אמונתו בביאת המשיח הייתה יומיומית ומוחשית; הוא הכין בביתו בגד מיוחד שיועד ללבישה בעת התגלות הגאולה ^{[cite: 1]}. בעת קיום מצוות ארבעת המינים בחג הסוכות, נהג לנענע את הלולב במשך למעלה מארבע שעות רצופות בדבקות קבלית עצומה שריתקה את כל רואיו ^{[cite: 2]}.

חכם ציון חביב ברכה השיב את נשמתו ליוצרה בערב חג הסוכות, י"ד בתשרי ה'תשס"ה, במיתת נשיקה ^{[cite: 1, 2]}. סמוך לפטירתו נטמן במהירות בבית העלמין הר המנוחות בירושלים, בקרבת ציונו של רבו המהולל, המקובל רבי מרדכי שרעבי זצ"ל ^{[cite: 2]}. עקב הסמיכות לכניסת החג, לא נערכה עליו שבעה כהלכתה – פטירה וקבורה מהירות ששיקפו באופן מדויק את הלך חייו הצנוע, הנסתר והבורח מכל גינוני כבוד ופרסום ^{[cite: 2]}.

סיכום ומורשת לדורות

ניתוח כולל של תולדותיו, הנהגותיו ומשנתו התורנית של חכם ציון חביב ברכה מדגים שילוב יחידאי של גדלות קבלית עם פשטות מעשית וערבות הדדית. תפיסתו הרוחנית העמידה את תיקון השכינה והכלל במרכז, תוך ביטול עצמי מוחלט וקבלת ייסורים באהבה ככפרה על הדור. דרכו הפדגוגית בישיבת לש"ם הניחה תשתית לקירוב רחוקים המבוסס על אהבה שאינה תלויה בדבר, שהייה לצד הלומדים המתחילים בגובה העיניים, והקפדה על מצוות מעשיות כגון טלית קטן ככלי לתיקון הנשמה. מורשתו ממשיכה לפעום כיום בתוככי עולם הקבלה והתשובה בירושלים, במיוחד באמצעות תלמידיו המובהקים ובראשם המקובל רבי בניהו שמואלי שליט"א, הממשיכים להפיץ את תורת הנסתר ואת מפעלות הצדקה והקירוב ברוחו של חכם ציון ^{[cite: 1, 4]}.