הרב יהודה לייב הלוי אשלג (בעל הסולם)

הדוקטרינה האשלגית העמידה במרכזה את דמוקרטיזציה של חכמת הנסתר – יציאה מהמרחב האזוטרי והנגשת תורת הקבלה לכלל שדרות העם ככלי לטרנספורמציה תודעתית, מוסרית וגאולתית ^{[cite: 1, 5, 6]}. ניתוח מקיף זה בוחן את תחנות חייו, את חיבוריו הקנוניים, את יסודות המטפיזיקה והפסיכולוגיה שפיתח, את משנתו החברתית-מדינית ואת השפעתו המתמשכת על ההגות היהודית והמחקר האקדמי.

תולדות חייו, התפתחותו הרוחנית ופועלו הציבורי

שנותיו המוקדמות באירופה וצמיחתו בחסידות

יהודה לייב הלוי אשלג נולד בעיר לוקוב שבפולין (אז באימפריה הרוסית) לרבי שמחה הלוי ולמאשה רחל ^{[cite: 2, 7]}. כבר בצעירותו ניכר כמתמיד עצום ושוקד ^{[cite: 7]}. מסורות ביוגרפיות ומקורות חסידיים מספרים כי טרם הגיעו לגיל בר-מצווה היה בקי בחלקי ש"ס נרחבים ^{[cite: 7]}, וכי תשוקתו ללימוד תורת הסוד הובילה אותו להסתיר דפים מספר "עץ חיים" של האר"י בתוך מגלות הגמרא כדי לעיין בהם בצנעה ^{[cite: 2, 8, 9]}. בגיל שמונה עשרה כותרו ידיעותיו בספר הזוהר, בכתבי האר"י ובכתבי רבי משה קורדובירו (הרמ"ק) לכדי בקיאות בעל פה ^{[cite: 8]}.

את תורת החסידות קנה בבתי המדרש הפולניים ^{[cite: 7]}. הוא היה לתלמידו של האדמו"ר רבי מאיר שלום רבינוביץ מקאלושין (נכד "היהודי הקדוש" מפשיסחה), ולאחר פטירתו הסתופף בצילו של בנו, רבי יהושע אשר השני מפוריסוב ^{[cite: 2, 7, 9]}. כמו כן, נסע לאדמו"רים רבי ישכר דוב רוקח מבעלז ורבי יחיאל מאיר מאוסטרובצה ^{[cite: 2, 7]}.

בשנת תרס"ו (1906), בגיל עשרים בקירוב, נשא לאישה את מרת רבקה רויזא אברמוביץ ^{[cite: 2, 7, 9]}. לזוג נולדו אחד עשר ילדים, ובהם מפיצי תורתו הבולטים, הרה"צ ברוך שלום הלוי אשלג (הרב"ש) והרב שלמה בנימין הלוי אשלג ^{[cite: 2, 9, 10]}. בגיל תשע עשרה הוסמך לרבנות על ידי גדולי רבני ורשה ^{[cite: 1, 8, 9]}. כדי לעמוד בדרישות החוק האזרחי לקבלת תעודת רבנות רשמית, למד תוך זמן קצר את השפה הרוסית ^{[cite: 9]}. במשך כשישה עשר שנה שימש כדיין וכמורה הוראה בבית הדין בוורשה, ובפרק זמן זה הוציא לאור את חיבורו הראשון "שיחות חיים" ^{[cite: 1, 2, 9]}.

החוויה המיסטית והמורה המסתורי

אחד האירועים המכוננים בהתפתחותו הרוחנית של הרב אשלג, אשר מוזכר במכתבו מיום י' במרחשוון תרפ"ח (1927) לגיסו הרב אברהם מנדל בראונשטיין, הוא מפגשו עם מורה מסתורי בוורשה ^{[cite: 2, 7]}. הרב אשלג מתאר כי בליל י"ב במרחשוון נתגלה אליו אדם שהיה חכם מופלא בחכמת הקבלה ^{[cite: 7]}. במשך כשישה חודשים למד עמו מדי לילה אחר חצות בדרכי קדושה וטהרה, עד אשר גילה לו המורה סוד כמשמעו ^{[cite: 7]}. בעקבות גילוי זה ומסירת הסוד, נפל המורה למשכב ונפטר, אולם הרב אשלג ראה באירוע זה נקודת מפנה בהשגתו הרוחנית ^{[cite: 7]}.

באגרת ל"ט (משנת תרפ"ז) העיד בעל הסולם על תחושת שליחותו הייחודית וציין כי זכה ל"עיבור נשמת האר"י הקדוש" – השגה רוחנית עמוקה שלא זכה בה אדם מאז פטירת האר"י, אשר נועדה לאפשר את פריצת דרכו הלימודית והפצת הקבלה להמונים ^{[cite: 7, 13]}.

העלייה לארץ ישראל והפעילות בירושלים ובגוש דן

בשנת תרפ"ב (1921), בעקבות תפיסתו הציונית-אמונית והכרתו כי ארץ ישראל היא המקום הבלעדי למימוש הפוטנציאל הרוחני והחברתי של עם ישראל, עלה הרב אשלג עם משפחתו לארץ ישראל והתיישב בעיר העתיקה בירושלים ^{[cite: 1, 2, 10]}. בשנותיו הראשונות בארץ עטה דמות של תלמיד חכם נסתר, עד אשר יצא שמו כאחד מגאוני הקבלה בירושלים ^{[cite: 1]}. הוא קירב קבוצת תלמידים מובחרת והחל להרצות בפניהם בדרכי הסוד ^{[cite: 1, 10]}.

בשנים תרפ"ו–תרפ"ח (1926–1928) שהה בלונדון, שם חיבר את ביאורו הראשון המקיף על ספר "עץ חיים" להאר"י – "פנים מאירות" ו"פנים מסבירות", ששימש מסד לחיבורו המאוחר "תלמוד עשר הספירות" ^{[cite: 11]}. עם שובו לארץ התגורר בשכונת גבעת שאול בירושלים ושימש בה כרב השכונה, ולאחר מכן עבר להתגורר בתל אביב ובבני ברק כדי להתקרב לפועלים ולבני הציבור הרחב ^{[cite: 1, 10]}.

הדיאלוג עם מנהיגי היישוב והעבודה המהפכנית

הרב אשלג לא מסגר את עבודתו הרוחנית בדלתות בית המדרש בלבד, אלא חתר להשפיע על מעצבי הבית הלאומי שבדרך ^{[cite: 1]}. הוא קיים מפגשים מעמיקים ותדירים עם ראשי תנועת העבודה והיישוב העברי, ובהם דוד בן-גוריון, משה שרת, זלמן שזר, חיים ארלוזורוב, משה ארם והמשורר חיים נחמן ביאליק ^{[cite: 1]}.

דוד בן-גוריון תיעד ברשומותיו את הפתעתו מתוכן מפגשיהם, בציינו כי בעוד בן-גוריון ביקש להעמיק עמו בסודות הקבלה, ביקש הרב אשלג לדון עמו בדיאלקטיקה סוציאליסטית ובמבנה החברה המתוקנת ^{[cite: 1, 7]}. הזיקה היוקדת שלו לתחיית האומה בארצה הייתה כה עמוקה, עד שעל גבי סכין הקידוש שבה פרס את החלות בשבת חרת את המילים "מדינת ישראל" ^{[cite: 1]}.

בשנת ת"ש (5 ביוני 1940) ביצע צעד חסר תקדים בעולם החרדי והקבלי: הוא הוציא לאור עיתון קבלי-פוליטי בשם "האומה" ^{[cite: 1, 2]}. בעיתון זה שילב ביאורים קבליים נגישים לצד ניתוח חברתי-כלכלי נוקב, וקרא לאיחוד העם על בסיס ערכי הערבות וההשפעה ההדדית ^{[cite: 1, 2]}. העיתון נסגר על ידי שלטונות המנדט הבריטי לאחר גיליון אחד בלבד, עקב חוסר בהסדרת רישיון פורמלי וחשש ממסרים מהפכניים ^{[cite: 2]}.

בשנותיו האחרונות השקיע את כל כוחותיו הפיזיים בכתיבה, בהגהה ובסידור הדפוס של פירוש "הסולם" ^{[cite: 1, 7]}. העבודה המאומצת עם אותיות העופרת בבית הדפוס פגעה קשות בבריאותו והובילה להרעלת עופרת ולדרדור במצבו הגופני ^{[cite: 7]}. הרב אשלג נפטר ביום הכיפורים תשט"ו (7 באוקטובר 1954), בעת ששליח הציבור בחדר הסמוך צעק בתפילה את הפסוק "אורך ימים אשביעהו ואראהו בישועתי" ^{[cite: 2, 7]}. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הר המנוחות בירושלים ^{[cite: 2]}.

המפעל הפרשני והקנוני

חיבוריו של בעל הסולם מהווים קורפוס טקסטואלי רחב היקף המשלב בין מבנה לימוד דידקטי לבין עומק תאולוגי. שני עמודי התווך של יצירתו הם "תלמוד עשר הספירות" ו"פירוש הסולם" על ספר הזוהר ^{[cite: 1]}.

"תלמוד עשר הספירות" (תע"ס)

"תלמוד עשר הספירות", אשר יצא לאור החל בשנת תרצ"ו (1935–1936), נחשב ליצירת המופת הבלתי-מעורערת של הרי"ל אשלג בביאור תורת האר"י ^{[cite: 1, 11]}. החיבור, המשתרע על פני 16 חלקים, נבנה במתכונת תלמודית-אקדמית המאפשרת לימוד מדורג ושיטתי של דינמיקת העולמות הרוחניים ^{[cite: 11, 14]}.

הרב אשלג לקח את קטעי היסוד מתוך כתבי האר"י (בעיקר מהספרים "עץ חיים" ו"מבוואת שערים") וארגן אותם במבנה פדגוגי ארבע-ראשי:

1. 1.טקסט המקור ("הפנים"): דברי האר"י בלשונם המקורית ^{[cite: 11]}.
2. 2.אור פנימי: פירוש מילולי ורציף הצמוד לטקסט האר"י, המבאר את המושגים ואת השתלשלות העניינים ^{[cite: 11]}.
3. 3.הסתכלות פנימית: עיבוד תמטי רחב עומק המנתח את הסוגיות הפילוסופיות והקבליות המרכזיות הנדונות באותו חלק, תוך מילוי ההשלכות התודעתיות של המבנה המטפיזי ^{[cite: 11]}.
4. 4.לוח שאלות ותשובות: חלק דידקטי ייחודי המחולק ל"שאלות ותשובות לפירוש המילות" ול"שאלות ותשובות לעניינים", המיועד לשינון, לבחינה ולביסוס הזיכרון ^{[cite: 11]}.

בהקדמה לחיבור זה הציב בעל הסולם יעד ברור: "לפוצץ מחיצת ברזל המצויה ומפסקת בינינו לבין חכמת הקבלה" ^{[cite: 11]}. הוא הדריך את הלומד לגישה דידקטית הדרגתית, שלפיה יש לקרוא תחילה את המקור ואת פירוש "אור פנימי", להעמיק ב"הסתכלות פנימית" ולבחון את הידע בלוחות השאלות והתשובות ^{[cite: 11]}.

"פירוש הסולם" לספר הזוהר

כתיבת פירוש "הסולם" החלה בשנת תש"ג (1943) והושלמה בשנת תשי"ג (1953) ^{[cite: 6]}. הפירוש הקיף את כל חלקי ספר הזוהר (הזוהר על התורה, תיקוני הזוהר, זוהר חדש) והודפס ב-18 עד 21 כרכים ^{[cite: 6, 7, 12]}. הרי"ל אשלג תרגם את הטקסט הארמי לבלשנות עברית נהירה, נקד את הטקסט, וצרף לו ביאור המבוסס על תורת האר"י ^{[cite: 1, 6]}.

הרב אשלג הסביר את בחירת השם "הסולם": הוא ציין כי תפקיד הביאור הוא כתפקיד כל סולם – אם יש עותק מלא כל טוב, האדם אינו חסר אלא סולם לעלות בו, ואז כל טוב העולם בידיו; הביאור אינו מטרה בפני עצמה, אלא מבוא לכל אדם המאפשר לו להעמיק בספר הזוהר עצמו ^{[cite: 6]}.

סיום כתיבת הפירוש נחגג בל"ג בעומר תשי"ג בסעודת הודיה ענקית במירון ליד קבר רבי שמעון בר יוחאי, שנמשכה בשבועות של חגיגות בביתו ^{[cite: 6, 7]}. באירוע זה הצהיר כי הנגשת הזוהר לדור הנוכחי היא עדות לכך שהאנושות מצויה בפתח עידן ימות המשיח, וכי הלימוד בזוהר הוא הכלי הרוחני המרכזי להבאת הגאולה ^{[cite: 5, 6]}.

ספרים וקונטרסים נוספים

לצד שני חיבוריו המרכזיים, הותיר בעל הסולם קורפוס עשיר של מאמרים פילוסופיים וחברתיים. בקונטרס "מתן תורה" ניתח את התפתחות המוסר ואת המעורבות האנושית במצוות "ואהבת לרעך כמוך" כמפתח רוחני יחיד להשגת דביקות בבורא ^{[cite: 1]}. בקונטרסי "מאמר השלום", "הערבות" ו"החרות" פיתח ניתוח פסיכולוגי-סוציולוגי מעמיק של טבע האדם והמבנה החברתי ^{[cite: 5, 18, 19]}.

בנוסף, כרך "פרי חכם" מאגד אגרות רוחניות ומאמרים שנשלחו לתלמידיו, העוסקים בהדרכה מעשית לעבודת השם הפנימית ^{[cite: 1, 12]}. כתבי יד פילוסופיים-פוליטיים מאוחרים כובצו תחת השם "כתבי הדור האחרון", ובהם התווה תוכנית מפורטת למשטר חברתי עתידי מתוקן ^{[cite: 1, 3, 4, 20]}. לבסוף, חיבור "שמעתי" מכיל מאמרים ושיחות עמוקות שרשם בנו, הרב ברוך שלום אשלג, ישירות מפי אביו ^{[cite: 2]}.

היסודות המטאפיזיים והפסיכולוגיים של משנתו

הגותו של בעל הסולם ממשיגה את הקבלה הלוריאנית באמצעות קטגוריות פסיכולוגיות ואונטולוגיות, המנגישות את הסמלים הקבליים המופשטים לניתוח נפש האדם והתפתחות התודעה.

הדיכוטמיה היסודית: "הרצון לקבל" מול "הרצון להשפיע"

בבסיס המטאפיזיקה האשלגית עומדת ההנחה כי הבורא הוא מהות של אהבה וזרימה מוחלטת – "הרצון להשפיע" ^{[cite: 2, 14]}. כדי לממש רצון זה להשפיע נחת רוח ונאצלות, ברא הבורא יש מאין את הנברא, שמהותו האונטולוגית היא "הרצון לקבל" תענוג וחיות ^{[cite: 2, 14]}. בעל הסולם טוען כי ה"רצון לקבל" הוא היש שנברא, וכל החומר הפיזי והרוחני במציאות אינו אלא עוצמות שונות וגילויים מגוונים של רצון זה ^{[cite: 2, 4, 14]}.

עם זאת, פער הצורות בין הבורא המשפיע לבין הנברא המקבל יוצר דיסוננס רוחני המכונה בקבלה "נהמא דכיסופא" (בושת הקבלה). כדי לבטל בושה זו ולהביא את הנברא לשלמות, עבר החומר הנברא תהליך השתלשלות ומודל של צמצום. בצמצום א' צמצמה המלכות דאינסוף את האור הרוחני מתוכה, כדי לבנות מערכת שבה האדם יוכל לייצר מנגנון של בחירה חופשית ועבודה עצמית ^{[cite: 11, 21]}.

באמצעות ה"מסך" וה"אור החוזר", פיתח האדם מנגנון נפשי המאפשר לו לדחות את הקבלה האגואיסטית האוטומטית, ולקבל את השפע אך ורק במידה שבה הוא יכול לכוון את הקבלה כעשיית נחת רוח לבורא ("קבלה על מנת להשפיע") ^{[cite: 21, 22]}. תהליך זה מוליך ל"השוואת הצורה" (דביקות) – חיבור שאינו פיזי אלא השוואה של התכונות הנפשיות, שבה ככל שהאדם מפתח רצון להשפיע לזולתו, הוא משווה את צורתו לבורא ומשיג איחוד אונטולוגי עמו ^{[cite: 2, 12]}.

ארבע בחינות דאור ישר והתפתחות הנפש

תהליך היווצרות הכלי הרוחני בנוי, על פי בעל הסולם, מארבעה שלבים קבועים המתרחשים בכל מדרגה בעולמות העליונים ובנפש האדם ^{[cite: 21, 22]}:

• בחינה שורש: אור אינסוף המאיר וממציא את הרצון לקבל ^{[cite: 21, 22]}.
• בחינה א' (חכמה): התפשטות האור בתוך הרצון לקבל הראשוני, שבו הכלי קולט את השפע אך אינו מודע לעצמו באופן פעיל ^{[cite: 21, 22]}.
• בחינה ב' (בינה): התעוררות הרצון לקבל להדמות למאור, המפתחת רצון להשפיע ומהווה את שורש הזיכוך ^{[cite: 21, 22]}.
• בחינה ג' (זעיר אנפין): המשכה של אור חסדים עם הארה קטנה של אור חכמה ^{[cite: 21, 22]}.
• בחינה ד' (מלכות): התעוררות הרצון לקבל העצמאי והמלא, שמבין את חסרונו ורוצה לקבל את אור החכמה במלואו ^{[cite: 21, 22]}.

מהלך זה מלווה בדינמיקה של הזדככות המסך ^{[cite: 21]}. כאשר המסך מזדכך מעביו (מבחינה ד' לבחינה ג', ב' וכן הלאה), מתרחשת יציאת קומות אור חדשות, המתבטאות בנפש האדם כחמשת חלקי הנשמה: נפש, רוח, נשמה, חיה, יחידה (נרנח"י) ^{[cite: 21, 23]}.

מתודולוגיית "עשה לך רב" וחברת הלומדים

הרב אשלג הדגיש כי השינוי הפסיכולוגי מאגואיזם לאלטרואיזם אינו יכול להתרחש בבידוד ^{[cite: 2, 24]}. הוא ניסח תפיסה מעשית ל"חברת ערבות", שבה יחידים מתאגדים כדי לבטל את הערך העצמי מול קבוצת שווים ^{[cite: 2, 4, 24]}. במסגרת זו הגדיר את התפיסה של "עשה לך רב": האדם חייב לבחור מורה רוחני בעל השגה, ולבטל את דעתו האגוצנטרית בפניו, כדי לרכוש את תודעת הרב ולהדבק בצורתו הרוחנית ^{[cite: 2]}.

התיאוריה החברתית-מדינית: "קומוניזם אלטרואיסטי" וכתבי "הדור האחרון"

גרעין ייחודי ויוצא דופן בהגותו של בעל הסולם הוא ניתוחו החברתי-כלכלי, אשר זכה להערכה ולמחקר נרחב מצד חוקרי קבלה ומדעי החברה, כדוגמת פרופ' בועז הוס ^{[cite: 2, 20, 25]}. הרב אשלג הציע הלחמה בין תורת הסוד הקבלית לבין רעיונות סוציאליסטיים ואוטופיים, תחת המושג "קומוניזם אלטרואיסטי" ^{[cite: 2, 3, 20, 25]}.

הניתוח הדיאלקטי של המרקסיזם והמשטר הסובייטי

בכתבי "הדור האחרון" ובמאמריו החברתיים (כגון "השלום" ו"הערבות"), ביצע בעל הסולם ניתוח מבריק של המשטרים הכלכליים בהיסטוריה האנושית ^{[cite: 3, 4, 5, 18, 20]}. הוא חילק את בני האדם לשני טיפוסים מורפולוגיים-מוסריים: אגואיסטים, המהווים כ-90% מאוכלוסיית העולם אשר כל מניעיהם מושתתים על תועלת אישית, ואלטרואיסטים (אידיאליסטים), המהווים כ-10% מהאוכלוסייה שניחנו בטבע המוסר נפשו לטובת הכלל ^{[cite: 4]}.

על פי ניתוחו, הקומוניזם האוטופי שקדם לקרל מרקס נכשל כיוון שהושתת רק על אלטרואיסטים יחידי סגולה, ולא יכול היה להחזיק מעמד מול רוב אגואיסטי ^{[cite: 4]}. מרקס, לעומת זאת, החדיר את המהפכה באמצעות גיוס האגואיזם של המעמד המדוכא (הפרולטריון), שהיה מעוניין בחלוקת משאבים צודקת מטעמים אישיים ^{[cite: 4]}.

עם זאת, כבר בשנת 1933 צפה הרב אשלג בוודאות את קריסתו העתידית של המשטר הסובייטי בברית המועצות ^{[cite: 2]}. הנימוק שלו היה מטפיזי-סוציולוגי: משטר כפוי המנסה לחלק משאבים באופן שוויוני ("לפי צרכיו"), אך נעדר בסיס לשם שמים וערכים רוחניים של אהבת הזולת, חייב להתדרדר לטוטליטריות, לדיכוי, לירידה ביצירתיות הכלכלית ולבסוף להתפרקות פנימית ^{[cite: 2, 3, 4]}.

העיקרון הכלכלי-חברתי של החברה העתידית

במתווה החברתי של "הדור האחרון", ניסח בעל הסולם את חוקי החברה המתוקנת ^{[cite: 3, 4, 20]}:

כל אדם יעבוד וישתרום לחברה לפי מלוא יכלתו, ויקבל משאבים למילוי צרכיו ההכרחיים בלבד ^{[cite: 3, 14]}. המניע לעבודה לא ינבע מתגמול כספי או מכבוד, אלא מהרצון להשפיע נחת רוח ליוצר ולשרת את האנושות ^{[cite: 2, 3, 4]}. ב"מאמר השלום" הסביר כי חוקי הטבע/הבורא מחייבים את המין האנושי לחיות בחברה מתוקנת ^{[cite: 19]}. כשם שאיפוס מערכתי בגוף פיזי גורם למחלה, כך סטייה מהחוק של "ואהבת לרעך כמוך" גורמת למלחמות, לייסורים ולאסונות חברתיים שאינם אלא עונשים אוטומטיים של מנגנון הטבע ^{[cite: 19]}.

בעל הסולם זיהה כבר במחצית הראשונה של המאה ה-20 את שרשרת התלות ההדדית הגלובלית ^{[cite: 18]}. הוא טען כי בעולם המודרני אין מדינה יכולה להיות בודדת בביטחונה או ברווחתה, והפתרון הכלכלי-חברתי חייב להקיף בסופו של דבר את האנושות כולה ^{[cite: 3, 4, 18]}.

יחסו לציונות, לגאולה ולמדינת ישראל

הרב אשלג ראה בהתעוררות הלאומית היהודית ובקמת מדינת ישראל שלב קריטי בתהליך הגאולה הניסית וההיסטורית ^{[cite: 1, 2]}.

אירועים היסטוריים כגון הצהרת בלפור נתפסו בעיניו כאות משמים לחובת העלייה לארץ ישראל ^{[cite: 2]}. מקורות תלמידיו מציינים כי הזהיר בשנות העשרים כי ניתנה חלונית הזדמנות מן השמים של עשרים שנה לעלות לארץ ישראל טרם יתרגש אסון על יהדות אירופה, ואף ניסה ליישד קבוצה סודית של שלוש מאות משפחות אמידות בפולין לעלייה מאורגנת ^{[cite: 2]}.

על פי תפיסתו, הגאולה אינה תהליך פסיבי הממתין לנס שמימי בלבד, אלא דורשת אקט אקטיבי של תיקון חברתי ורוחני ^{[cite: 1, 6]}. את תפקידה של מדינת ישראל הגדיר לא רק כמקלט פיזי ליהודים, אלא כמעבדה רוחנית לחברה מתוקנת שתהווה "אור לגויים" במימוש חוק הערבות ואהבת הזולת ^{[cite: 1, 3, 5]}. במאמרו "שופרו של משיח" טען כי הפצת חכמת הקבלה היא השופר המקבץ את הגלויות ומעורר את הרוח האנושית להתעלות ^{[cite: 5]}.

יצירתו המוזיקלית והחסידית

פן מרתק נוסף בפועלו של בעל הסולם הוא חיבוריו המוזיקליים ^{[cite: 2, 26]}. הרב אשלג הלחין ניגונים קבליים שנחשבים בעיני תלמידיו לכלים תודעתיים להשגת דביקות ולביטוי רגשות הנפש המשוקעת בעולמות העליונים ^{[cite: 2, 26]}.

בין לחניו המפורסמים ניתן למנות את "למנצח על שושנים" (מזמור מ"ה בתהילים), יצירה מוזיקלית מורכבת ועמוקה שאורכה כ-20 דקות ^{[cite: 2]}, את "אסדר לסעודתא" המושר בשולחנות שבת, ואת "אזמר בשבחין" המשמש כניגון קבלי לסעודות השבת ^{[cite: 2]}. לחנים אלו משומרים ומושרים עד היום בחצרות החסידיות הצועדות בדרכו, וזכו לעיבודים ולתיעוד פומבי ^{[cite: 2, 26]}.

מורשתו, תלמידיו והשפעתו במחקר ובציבור המודרני

תלמידיו וממשיכי דרכו

לאחר פטירתו התפצלה הנהגת תלמידיו וחסידיו למספר ענפים מרכזיים, אשר המשיכו להפיץ את כתביו וללמד בשיטתו ^{[cite: 2, 10]}.

כיום קיימות מספר חצרות וקהילות הממשיכות את דרכו, בהן חצרות אדמו"רי אשלג בבני ברק, קהילת "אור הגנוז" בראשות הרב מרדכי שיינברגר, ארגון "סולם יהודה" בראשות הרב שקד אליהו פנחס, וכן תנועות הפצה רחבות כגון "בני ברוך" בראשות מיכאל לייטמן ו"המרכז לקבלה" שהוקם על ידי הרב שרגא פיבל ברג (מתלמידי הרב ברנדוויין) ^{[cite: 2, 12, 13, 17, 20]}.

המחקר האקדמי של משנתו

בעשורים האחרונים הפכה הגותו של הרב אשלג למוקד חקר מרכזי באקדמיה בתחום מחשבת ישראל והיסטוריוגרפיה של הקבלה במאה ה-20.

פרופ' בועז הוס (אוניברסיטת בן-גוריון) הקדיש מספר מחקרים יסודיים לקבלה האשלגית, ובפרט למאמרו הידוע "קומוניזם אלטרואיסטי: הקבלה המודרניסטית של הרב אשלג" (2006), בו ניתח את התאמת הקבלה למודרניזם ולתפיסות פוליטיות עכשוויות ^{[cite: 20, 25]}. פרופ' יונתן מאיר חקר את נפתולי הדפסת כתביו, את יחסיו עם הוגים כהלל צייטלין ואת דינמיקת הפצת הסוד בארץ ישראל במחצית הראשונה של המאה ה-20 ^{[cite: 13, 20, 27]}. חוקרים נוספים כגון פרופ' אליעזר שביד ופרופ' רון מרגולין ניתחו את משנת האהבה, התיאודיציאה ותגובת הגותו לאירועי השואה והתקומה ^{[cite: 2, 20]}.

סיכום

הרב יהודה לייב הלוי אשלג, "בעל הסולם", יצר סינתזה ייחודית בעולם המחשבה היהודית והקבלית ^{[cite: 1, 2]}. באמצעות מפעל פרשני אדיר ממדים – ששיאו ב"תלמוד עשר הספירות" וב"פירוש הסולם" – הוא פירק את המחסומים השפתיים והתפיסתיים שמנעו את הגישה ללימוד תורת הנסתר, והפך את הקבלה ממערכת אקסוטרית-אזוטרית לשיטה פסיכולוגית-חברתית ישימה ^{[cite: 1, 6, 11]}.

הגותו מציעה דיאגנוזה מעמיקה של הטבע האנושי, המזהה ב"רצון לקבל" האגוצנטרי את השורש לכל הסבל והקונפליקטים האנושיים, ומציבה מנגד את "הרצון להשפיע" ואת הערבות ההדדית כתנאי מוחלט להישרדות ולשגשוג חברתי ^{[cite: 1, 2, 3, 14]}. תפיסת ה"קומוניזם האלטרואיסטי" שפיתח, יחד עם קריאתו לערבות עולמית המבוססת על מצוות ואהבת לרעך כמוך, מעמידות אותו לא רק כמקובל חסידי מובחר, אלא כהוגה דעות חדשני ומעיז, אשר משנתו ממשיכה לאתגר ולהפרות את הלומדים, החוקרים והציבור הרחב עד עצם היום הזה ^{[cite: 1, 2, 3, 25]}.