רבי שמואל די אוזידא (בעל מדרש שמואל)

הקדמה ורקע היסטורי: צפת במאה ה-16 כמרכז רוחני

במהלך המאה ה-16, בעקבות גירוש ספרד והתבססות השלטון העות'מאני בארץ ישראל, הפכה העיר צפת למרכז הרוחני, הלימודי והקבלי המשפיע ביותר בעולם היהודי ^{[cite: 1]}. בתקופה זו, המכונה "תור הזהב של צפת", התקבצה בעיר סוללת חכמים חסרת תקדים שכללה את מרן רבי יוסף קארו, רבי משה קורדובירו (הרמ"ק), רבי יצחק לוריא (האר"י הקדוש), רבי משה אלשיך ורבי חיים ויטאל ^{[cite: 1]}. בסביבה ייחודית זו, שבה התמזגו עיון הלכתי מעמיק, יצירה דרשנית ענפה ופריצת דרך בקבלת הנסתר, צמח ופעל רבי שמואל בן יצחק די אוזידא ^{[cite: 1, 2, 3]}.

רבי שמואל די אוזידא מייצג דמות מונומנטלית של חכם כולל, אשר שילב בהרמוניה בין מעמדו כראש ישיבה מרכזי, מקובל מחוג גורי האר"י, דרשן בחסד עליון, ולקטן (אנתולוג) מבריק ששימר נכסי צאן ברזל של הפרשנות היהודית ^{[cite: 1, 2, 3]}. יצירתו המרכזית, "מדרש שמואל" על מסכת אבות, לא רק שהפכה לספר יסוד בלתי נפרד מארון הספרים היהודי, אלא שימשה כגשר תרבותי וטקסטואלי בין פרשנות ימי הביניים לבין ספרות הדפוס החדשה ^{[cite: 1, 2, 3, 4, 5]}.

תולדות חייו, רבותיו וסביבתו הרוחנית

רבי שמואל די אוזידא נולד בעיר צפת בשנת ה'ש"ה (1545) לאביו רבי יצחק די אוזידא ^{[cite: 1]}. שם המשפחה "די אוזידא" מגלה את שורשיה הגיאוגרפיים של משפחתו, אשר יחסה מגורשים מהעיירה אוזידא (Uceda) שבמחוז טולדו בספרד ^{[cite: 4]}. גידולו בצפת של מחצית המאה ה-16 חשף אותו מגיל צעיר לאווירה ספוגה בכיסופים משיחיים, קדושה ולימוד תורה בעוצמה גבוהה ^{[cite: 1]}. את יסודות דרכו הלימודית והדרשנית קנה בבית מדרשו של רבי אלישע גאליקו, מחכמי צפת המובהקים ותלמידו של מרן רבי יוסף קארו ^{[cite: 1]}. בהשראתו של רבי אלישע גאליקו, פיתח רבי שמואל כישורי דרשנות יוצאי דופן והפך לדרשן נלהב שמשך אליו קהל צמא לשמע דברי אלוהים חיים ^{[cite: 1]}.

לצד לימודיו הנגלים, נמנה רבי שמואל עם חברי החבורה המצומצמת של מקובלי צפת ^{[cite: 1, 2, 3]}. הוא היה חברו של רבי משה קורדובירו (הרמ"ק), ומאוחר יותר הפך מאז שנת ה'של"ל לערך לזה שמילא תפקיד מרכזי בחוג תלמידיו המובהקים של האר"י הקדוש ^{[cite: 1, 5]}. לאחר פטירתו המוקדמת של האר"י בשנת ה'של"ב (1572), המשיך רבי שמואל את לימודי הקבלה אצל תלמידו וממשיך דרכו, רבי חיים ויטאל ^{[cite: 1, 2, 3]}. עדות חד-משמעית למעמדו הבכיר בחבורה זו מצויה בשנת ה'של"ה (1575), כאשר חתם בראש החותמים על "שטר ההתקשרות" המפורסם של תלמידי האר"י, שבו קיבלו על עצמם ללמוד קבלה בלעדית מפי רבי חיים ויטאל ולהכיר בו כיורשו הרוחני של האר"י ^{[cite: 1, 5]}. במסורת הנסתר שמורה עדות ייחודית ליחס ההערכה המופלג שרחש לו האר"י, כאשר נמסר כי האר"י הסביר לתלמידיו שחלק לו כבוד מיוחד מתוך התגלות כי בנשמתו של רבי שמואל התעברה נשמתו של התנא החסיד רבי פנחס בן יאיר ^{[cite: 5]}.

לצד עיסוקו בחכמת הנסתר, עמד רבי שמואל בראש ישיבה גדולה ומרכזית בצפת, שבה לימדו הן מקצועות הנגלה (תלמוד, הלכה ופוסקים) והן לימודי נסתר (קבלה) ^{[cite: 1, 2, 3]}. ישיבה זו שימשה מגדלור תורני והעמידה תלמידים רבים ^{[cite: 3]}. כדי להבטיח את קיומה הכלכלי של הישיבה ושל חכמי צפת שנאנקו תחת עול מסים קשה ומצוקה כלכלית, יצא רבי שמואל בשנת ה'שנ"ז (1597) לשליחות תורנית וגיוס כספים בעיר קושטא (איסטנבול), בירת האימפריה העות'מאנית ^{[cite: 1, 2, 4]}. בקושטא פעל גם כדרשן ומנהיג רוחני, והדפיס שם חלק מחיבוריו ^{[cite: 4]}. רבי שמואל די אוזידא נפטר בצפת סביב השנים ה'שס"ד-ה'שס"ה (1604–1605), בגיל 59 בערך, ונטמן באדמת הקודש של צפת לצד רבותיו וחבריו ^{[cite: 1, 2]}.

יצירתו הספרותית: אנתולוגיה, פרשנות ודרש

יצירתו התורנית של רבי שמואל די אוזידא מתאפיינת בשילוב נדיר בין לקטנות מדעית-תורנית מדויקת, לבין מקוריות דרשנית ועומק הגותי ^{[cite: 1, 2, 3]}. ספרו המפורסם והמשפיע ביותר הוא "מדרש שמואל" על מסכת אבות, אשר נדפס לראשונה בוונציה בשנת ה'של"ט (1579) ^{[cite: 1, 2, 3, 4, 5]}. ספר זה הוגדר על ידי חכמי הדורות כמעין "שיטה מקובצת" על מסכת אבות ^{[cite: 1, 5, 6]}.

הספר מבוסס על אנתולוגיה נרחבת של כתבי יד, לצד דרשותיו האישיות ^{[cite: 1, 2, 3]}. במסגרת המפעל האנתולוגי, רבי שמואל ליקט, סקר וציטט עשרות פירושים למסכת אבות שהיו בזמנו בכתבי יד נדירים ולא הועלו עדיין על מכבש הדפוס ^{[cite: 1, 2, 3, 4, 7]}. בין היתר שיקע בספרו את פירושיהם של רבנו יונה גירונדי, רמ"ה (רבי מאיר אבולעפיה), רשב"ם, המאירי, רבי שמואל ן' סיד, רבי יוסף ן' נחמיאס, רבי ברוך ן' מלך, רבי יוסף ן' שושן, ורבי משה אלמוסנינו ^{[cite: 4, 8]}. חשיבותו המתודולוגית של הספר היא ראשונה במעלה, שכן אלמלא ציטוטי של רבי שמואל, רבים מפירושים אלו היו אובדים ולא היו מגיעים לידינו כלל ^{[cite: 1, 4, 7]}. לצד הלקטנות, משובצים בספר ביאורים, חקירות ודרושים מקוריים משל רבי שמואל עצמו, אותם יצר ונשא בפני הציבור בדרשותיו בצפת ובקושטא ^{[cite: 1, 2, 3]}.

הספר זכה לתפוצה יוצאת דופן ונדפס שלוש פעמים נוספות עוד בחיי המחבר, כולל מהדורת ונציה ה'ש"ס בהגיה מדויקת של רבי משה אלפלס, והפך לפירוש היסוד הקלאסי על מסכת אבות שהודפס בעשרות מהדורות ^{[cite: 1, 2, 4, 9]}. חשיבותו של הספר ניכרת גם בקביעת נוסח המשנה: הגאון רבי שבתי סופר מפרמישלא קבע כלל הלכתי-טקסטואלי כי בכל מקום שבו יש ספק בנוגע לנוסח המדויק של מסכת אבות, יש להכריע על פי הספר "מדרש שמואל", שכן רבי שמואל בחן כתבי יד מדויקים ועתיקים ^{[cite: 5]}. מן ההיבט הטיפולוגי, מן הראוי להבחין בין "מדרש שמואל" של רבי שמואל די אוזידא על מסכת אבות, לבין המדרש האמוראי הקדום על ספר שמואל הנקרא אף הוא "מדרש שמואל" או "אגדתא דשמואל" ^{[cite: 10, 11]}.

לצד "מדרש שמואל", חיבר רבי שמואל סדרת פירושים מקיפה על חמש המגילות וספרי נ"ך נוספים, המתאפיינים בריבוי דרשות, מוסר וניתוח טקסטואלי ^{[cite: 1, 2, 3, 4]}:

• לחם דמעה: פירוש עמוק ומקיף על מגילת איכה שנדפס בוונציה בשנת ה'ש"ס (1600), העוסק בחורבן, בסבל הלאומי ובדרכי התשובה והנחמה ^{[cite: 1, 2, 3, 4]}.
• אגרת שמואל: פירוש על מגילת רות שנדפס בקורוג'ישמי ליד קושטא בשנת ה'שנ"ז (1597), המשלב ביאור מילולי ורעיוני עם יסודות מוסריים על חסד וגאולה ^{[cite: 1, 2, 3, 4]}.
• פירוש על מגילת אסתר: חיבור שנותר שנים רבות בכתב יד ויצא לאור בשנת תשנ"ג על ידי הרב חיים אהרן קאופמן, ולאחר מכן שולב במהדורת "מקראות גדולות" של חמש המגילות ^{[cite: 1, 3]}.
• מדרש שמואל על התורה: פירוש מקיף על פרשיות השבוע שנכתב על ידו ונותר בכתבי יד, עד שפוענח ויצא לאור בניו יורק בשנת תשע"ה (2015) ^{[cite: 1, 4]}.
• חיבורים נוספים בכתב יד: רבי שמואל הותיר אחריו את "קובץ הדרושים הגדול" (אוסף דרשות לא מעובדות), חידושים על מסכת כתובות, ופירושים לספרי ישעיהו, איוב, דניאל, קהלת ושיר השירים ^{[cite: 1, 2, 4]}.

משנתו התורנית, ההגותית והחינוכית

משנתו של רבי שמואל די אוזידא מאופיינת בתפיסה רב-ממדית ועמוקה. אף שהיה מצוי בסודות הקבלה הלוריאנית, בחר בדומה לחברו רבי משה אלשיך שלא להתמקד בספריו בפרסום סודות נסתרים פשטניים, אלא להשתמש בתובנות הקבליות כתשתית סמויה לבניית מערכת מוסרית, דרשנית וחינוכית המיועדת לכלל הציבור ^{[cite: 1]}. לשיטתו, הדרש איננו רק פלפול טקסטואלי, אלא אמצעי ראשון במעלה לעורר את הלבבות, לקרב את הציבור לעבודת השם ולהנחיל נורמות מוסריות ^{[cite: 1, 3, 8]}. בביאוריו הוא משלב באופן אורגני בין עומק העיון התלמודי, תובנות פילוסופיות-תורניות של חכמי ספרד, ורמזים מקבליים ^{[cite: 1, 8]}. ההימנעות שלו מהדפסת חיבורים קבליים מובהקים משקפת עמדה חינוכית זהירה, לפיה הנסתר מיועד ללמידה בלתי אממצעית בחבורות סגורות, בעוד שהספר המודפס חייב לשרת את תקנת הכלל ולהתמקד בתיקון המידות ^{[cite: 1]}.

סוגיה מרכזית הדרושה בהרחבה בביאוריו היא טהרת הכוונה בלימוד התורה והרחבת המושג "תורה לשמה" ^{[cite: 8, 12]}. בפירושו לאזהרת התנא "אל תעשם עטרה להתגדל בה ולא קורדום לחתוך בהם", רבי שמואל מנתח את מדרג המניעים האנושיים בלימוד התורה ^{[cite: 8]}. האיסור הבסיסי של "קורדום לחתוך בהם" שולל לחלוטין גיוס של חכמת התורה לצורך השגת פרנסה, מעמד חברתי או שררה בעולם הזה ^{[cite: 8]}. אולם רבי שמואל ממשיך ומעמיק את הביקורת גם כלפי המדרגה הרוחנית של "עטרה להתגדל בה" ^{[cite: 8]}. לשיטתו, אדם הלומד תורה על מנת לזכות בשכר רוחני בעולם הבא או להתגדל במעלות רוחניות, עדיין מחזיק בתפיסה תועלתנית של התורה ^{[cite: 8]}. הלימוד הראוי והשלם נובע אך ורק מענווה מוחלטת, צימאון פנימי לחכמה האלוהית ואהבת ה' טהורה ^{[cite: 8, 12]}. החכם האמיתי מוגדר על ידו כמי שרואה את עצמו תמיד כחסר, מתוך הבנה שהחכמה האלוהית היא אינסופית והלומד חייב להתמיד בריצה וצימאון בלתי נפסקים אל מקור המים החיים ^{[cite: 12]}.

תפיסת הסמכות והאפיסטמולוגיה התורנית של רבי שמואל באה לידי ביטוי מובהק בדיוניו על "אמונת חכמים" ^{[cite: 13]}. בביאוריו הוא קובע כי הקבלה המוחלטת של דברי חז"ל והאמונה בהם כאילו ניתנו ישירות מסיני אינן רק ציווי הלכתי הנגזר ממצות "לא תסור", אלא מהוות תנאי מוקדם ויסודי להשגת חכמת הנסתר ^{[cite: 13]}. לפי רבי שמואל, אדם המטיל ספק בדברי חז"ל או ניגש אליהם בביקורתיות חיצונית, חוסם בפני עצמו את האפשרות להבין את רזי התורה, שכן סודות התורה נחשפים רק למי שמחובר באופן מלא ובלתי מסוייג למסורת חז"ל ^{[cite: 13]}.

במקביל, מציג רבי שמואל מורכבות מרתקת ביחס למתח שבין פלפול למעשה, ובין זהירות מהטאטא לחומרא ^{[cite: 14]}. בפרשנותו למאמר חז"ל "גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים", הוא מציע ניתוח המעדיף את העיון החריף והיגיעה המחשבתית על פני ההחמרה הפסיבית ^{[cite: 14]}. רבי שמואל מסביר כי אדם המורגל להחמיר על עצמו בכל ספק מספקות ההלכה מתוך יראת חטא גרידא, נמצא במדרגה נמוכה יותר מאשר תלמיד חכם המפעיל פלפול ישר ויגיעה עמוקה, ובאמצעותם מסוגל לברר את הדין ולהתיר דבר שנראה במבט ראשוני כאסור ^{[cite: 14]}. היכולת לברר את ההלכה ולאפשר את ההיתר מתוך יגיעה בתורה מעידה על שליטה מעמיקה יותר בחוק האלוהי ועל הישג רוחני הגבוה מזה של הירא המסתגר מאחורי חומרות ^{[cite: 14]}.

השפעתו ומורשתו לדורות

השפעתו של רבי שמואל די אוזידא על עולם הלמדנות היהודי היא ארוכת טווח ונמשכת עד ימינו ^{[cite: 1, 2, 3, 5]}:

• נכס צאן ברזל בפרשנות אבות: הספר "מדרש שמואל" נתקבל בכל תפוצות ישראל – אצל חכמי ספרד, אשכנז והמזרח – כחיבור החשוב והמקיף ביותר על מסכת אבות ^{[cite: 1, 2, 3, 5]}. לא ניתן להבין את התפתחות הפרשנות במסכת זו ללא עיון בספרו ^{[cite: 2, 3, 5]}.
• שימור ספרות הראשונים: עבודתו הלקטנית הצילה מאבדן עשרות חיבורים נדירים של חכמי ימי הביניים ^{[cite: 1, 4, 7]}. חוקרי ספרות התלמוד והמדרש בדורות האחרונים נעזרים בספרו כאל מקור ראשוני לשחזור טקסטים של ראשונים שלא שרדו בכתבי יד ^{[cite: 4, 7]}.
• הסתמכות מרן החיד"א וחכמי הדורות: גדול החידאי"ם, רבי חיים יוסף דוד אזולאי, בספרו "שם הגדולים", מעתיר שבחים מפליגים על רבי שמואל די אוזידא וספרו "מדרש שמואל", ומצטט אותו תכופות בחיבוריו ההלכתיים והדרושיים ^{[cite: 13, 14, 15]}.
• עמוד התווך של הדרשנות הצפתית: יחד עם רבי משה אלשיך, קבע רבי שמואל את דמותה של הדרשה היהודית במאות ה-16 וה-17, כזו המשלבת פשט, רמז, דרוש וסוד, ומעמידה את תיקון המידות והאמונה במרכז ^{[cite: 1]}.

סיכום

רבי שמואל די אוזידא עומד בדברי ימי תורת ישראל כדמות מופת של חכם כולל, אשר הצליח לאחד באישיותו ובחיבוריו את העולמות השונים של צפת בתור הזהב ^{[cite: 1, 2, 3]}. כחבר מובהק בחבורת האר"י ורבי חיים ויטאל, וכראש ישיבה ודרשן דגול, הוא השאיר מורשת תורנית עשירה המאופיינת בעומק מוסרי, ישרות לימודית ולקטנות מדעית-תורנית שאין לה תחליף ^{[cite: 1, 2, 3, 5]}. ספרו "מדרש שמואל" נותר עד היום אחד הספרים המרכזיים והאהובים ביותר בארון הספרים היהודי, עדות חיה לפועלו הרוחני ולמשנתו החינוכית וההגותית, הממשיכה להאיר את דרכם של לומדי התורה ומבקשי החכמה בכל הדורות ^{[cite: 1, 2, 3, 5]}.