רחל אמנו

רעיון מרכזי

בנבואת ירמיהו היא האם הבוכה על בניה: ״רחל מבכה על־בניה מאנה להנחם על־בניה כי איננו״, ובפסוק הבא נאמר ״מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך״. לפי רש״י, יעקב קבר אותה בדרך ״על פי הדבור״, כדי שתהא ״לעזרה לבניה״ כשיגלה אותם נבוזראדן: ״יוצאת רחל על קברה ובוכה ומבקשת עליהם רחמים״. ובברכת העם והזקנים בשער, בספר רות, נזכרת רחל לצד לאה: ״כרחל וכלאה אשר בנו שתיהם את־בית ישראל״.

ביוגרפיה

אחת מארבע האמהות של עם ישראל: בתו הצעירה של לבן, אחותה של לאה ואשתו האהובה של יעקב. היא הייתה עקרה; אלוהים זכר אותה ופתח את רחמה, והיא ילדה את יוסף. בדרך לאפרת ילדה את בנימין ומתה בלידתו; היא קבורה ״בדרך אפרתה הוא בית לחם״. חז״ל סיפרו שמסרה ללאה את הסימנים שמסר לה יעקב, שלא תיכלם אחותה, ורש״י מפרש בין השאר את ״ויזכר אלהים את־רחל״: ״זכר לה שמסרה סימניה לאחותה״.