רבי אברהם אזולאי

מבוא ורקע ביוגרפי: מגלות קסטיליה לפאס ובואו לארץ הקודש

ההיסטוריה של המחשבה היהודית בעת החדשה המוקדמת מתאפיינת בתמורות גיאוגרפיות ורוחניות עמוקות, אשר עוצבו במידה רבה על ידי גלי ההגירה שלאחר גירוש ספרד. אחד המייצגים המובהקים של תקופה זו, שבה התמזגו מסורות יהדות המגרב עם המרכזים המיסטיים המתהווים בארץ ישראל, הוא המקובל והפוסק רבי אברהם אזולאי.^{[1, 2]}

רבי אברהם אזולאי נולד בשנת ה'ש"ל (1570) למרדכי אזולאי בעיר פאס שבמרוקו, למשפחה בעלת מסורת יוחסין מפוארת שמקורה בחבל קסטיליה שבספרד.^{[1, 2, 3]} אביו, רבי מרדכי אזולאי, היה תלמיד חכם מוכר בפאס, שהייתה אז מרכז תורני שוקק אך רווי תלאות.^{[2, 4]} כבר בצעירותו הראה הנער אברהם סימני גדלות מיוחדים ושקד על לימודיו בשקידה עצומה, כאשר חכמי העיר פאס טיפחו אותו ומסרו לו מאוצרות תורתם.^[2] בתחילה התמקד בתורה הנגלית, העמיק בים התלמוד ובספרי הפוסקים, ורק לאחר שמילא כרסו בש"ס ופוסקים, פנה אל תורת הנסתר.^[2]

החיים בפאס היו קשים ליהודים באותה תקופה עקב גזרות ורדיפות מצד שכניהם המוסלמים, לצד רעב ומגפות שפקדו את העיר.^{[1, 2, 3]} תנאי חיים קשים אלו, לצד הכמיהה הדורית לעלייה לארץ הקודש, הניעו את רבי אברהם לקבל החלטה גורלית בשנת שס"ו (1606) לעזוב את מרוקו ולשים את פעמיו לעבר ארץ ישראל.^{[1, 2, 3]}

מסעו של רבי אברהם לארץ ישראל לא היה אך ורק מעבר פיזי, אלא אירוע מכונן שעיצב את תודעתו המיסטית והאישית. במהלך ההפלגה בים התיכון, בעת עגינת האונייה בנמל דמיאט שבמצרים, התחוללה סערה עזה שהובילה לטביעת הספינה.^{[1, 2, 3]} בעוד שרכושו הרב ומרבית כתבי היד התאורטיים שעמל עליהם בפאס ירדו למצולות, ניצל רבי אברהם עצמו בנס מופלא.^{[1, 2, 3]} החיד"א תיאר את נסיבות הנס בספרו "שם הגדולים" וציין כי הספינה נשברה וכל הרכוש נטבע, אך נפשם הייתה להם לשלל.^[3] רבי אברהם עצמו היה אסיר תודה לקדוש ברוך הוא על כך שלא נמצא על הסיפון באותם רגעי טביעה קריטיים.^[5] כביטוי נצחי להכרת הטוב על הצלתו המטאפורית והפיזית מן המים, אימץ רבי אברהם מנהג ייחודי לעצב את חתימת ידו בדמות ספינה – מנהג שעבר כקוד גנטי-תרבותי בין צאצאיו במשך דורות, ובהם נינו, רבי רפאל יצחק זרחיה אזולאי, ובן-נינו, מרן החיד"א.^{[1, 2, 3]}

נדודים בארץ הקודש: התיישבותו בחברון, ירושלים ועזה

עם הגעתו לארץ ישראל, קבע רבי אברהם את מושבו בעיר חברון, בשל קרבתה המטפיזית למערת המכפלה, שנתפסה בעיניו כשער לעולם הנשמות.^{[2, 3]} בחברון חבר לגדולי המקובלים של הדור והחל להעמיק בתורת הנסתר, תוך שילוב עקרונות הקבלה המגרבית שרכש בנעוריו עם המגמות החדשות של קבלת צפת.^{[1, 2]} הוא זכה ללמוד את תורת הקבלה אצל רבי חיים ויטאל (תלמידו המובהק של האר"י הקדוש) וכן אצל בנו, רבי שמואל ויטאל, והושפע עמוקות מקבלת הרמ"ק.^{[1, 2]}

הנדודים המשיכו להוות חלק בלתי נפרד מביוגרפיית היצירה שלו. בשנת שע"ט (1619) פרצה מגפת דבר קטלנית בחברון, אשר אילצה אותו להעתיק את מגוריו לירושלים.^{[1, 2, 3]} אולם המגפה רדפה אחריו גם לבירה, ורבי אברהם נאלץ לנדוד שוב לפאתי חברון, שם נדר נדר דתי מובהק: אם יזכה לשוב בשלום לעירו חברון, יקדיש את חייו להפצת ופרסום חידושי התורה שכתב בשקידה ובעיון רב לאורך השנים.^{[1, 2]}

הישועה והיציבות הזמנית לה קיווה נמצאו דווקא בעיר עזה, שבה התיישב בי"ט באב באותה שנה, לאחר שפסקה בה המגפה.^[1] עזה של ראשית המאה ה-17 שימשה כמרכז קהילתי יהודי תוסס ושימשה מקלט עבור פליטי המגפות מירושלים ומחברון.^{[1, 2, 3]} בהובלתו הרוחנית של רב הקהילה והמשורר הנודע רבי ישראל נג'ארה, הפכה עזה לחממה רוחנית עבור רבי אברהם.^{[1, 2, 3, 4]} בשנים ספורות אלו של שקט יחסי בעזה, סביב השנים 1618–1622 לערך, זכה רבי אברהם לפרץ יצירתי יוצא דופן וחיבר את המפורסמים שבספריו, ובראשם "חסד לאברהם" ו"בעלי ברית אברם".^{[1, 2, 3, 4, 6]} רבי ישראל נג'ארה אף חיבר שיר קצר לכבוד אחד מספריו של רבי אברהם.^{[1, 3, 4]} עם שכיכת המגפה בחברון, שב רבי אברהם לעירו עם משפחתו, שבה פעל ולימד את שארית חייו.^{[1, 3, 4]}

פרק ייחודי ורב-משמעות בפעילותו המיסטית התרחש במהלך מסע משותף שערך עם חברו המקובל רבי יעקב צמח לדמשק שבסוריה, מקום קבורתו של רבי חיים ויטאל.^{[1, 2]} על פי המפורסם בהקדמת הספר "אוצרות חיים", השניים ערכו ייחודים קבליים ותפילות על הקבר, עד שקיבלו אישור רוחני מנשמתו של הרח"ו לחפור בקברו ולחלץ משם את כתבי היד הגנוזים של קבלת האר"י.^{[1, 2]} חילוץ זה הוביל לגילוי והפצה של חיבור היסוד "אוצרות חיים" (המהווה מהדורה בתרא של "עץ חיים"), ובכך תרם רבי אברהם באופן דרמטי להנחת היסודות להפצת קבלת האר"י בעולם היהודי.^{[1, 2]}

המפעל הספרותי: מיפוי חיבוריו של רבי אברהם אזולאי

כתיבתו של רבי אברהם אזולאי רחבת היקף ומשתרעת על פני כל חלקי הפרד"ס – החל מפירושים על המקרא והמשנה, דרך הגהות הלכתיות, וכלה בחיבורים קבליים שיטתיים שהפכו לנכסי צאן ברזל של עולם הסוד.^{[1, 2]}

במסגרת פירושו המונומנטלי על הזוהר בספר "אור החמה", הציג רבי אברהם מתודולוגיה של סינתזה טקסטואלית המבוססת על השוואת מקורות.^[1] הוא ביסס את חיבורו על ארבעה עמודי תווך פרשניים שקדמו לו, ובכך הפך את הספר לאנתולוגיה המובילה להבנת הזוהר בדורו ^[1]:

המבנה השיטתי של ספר "חסד לאברהם" והשפעתו על החסידות

ספרו המפורסם והנפוץ ביותר של רבי אברהם אזולאי בתחום הקבלה הוא ספר "חסד לאברהם".^{[1, 2, 10]} ספר זה, אשר נובע ישירות ממעיינות הקבלה ויונק ממשנתם של הרמ"ק ו"גורי האר"י", מציג מבנה קוסמולוגי ומוסרי שלם המבוסס על חלוקה מתודית קפדנית.^{[1, 2, 8]} הספר כולל הקדמות ופירושים נפלאים על דרך הפרד"ס ומכיל ביאורים ביסודות פנימיות התורה וחכמת הקבלה, תוך שהוא מבאר מאמרי חז"ל הפזורים בש"ס ומדגיש את מעלת התורה ולומדיה.^[7]

המבנה הכללי של הספר מבוסס על שער יסודי המכונה "אבן השתייה", המחולק לשבעה שערים משניים המכונים "עיניים" (או מעיינות), כאשר כל מעיין מתפצל לעשרות "נהרות" העוסקים בנושאים קבליים והלכתיים מוגדרים.^{[8, 9]}

לספר "חסד לאברהם" הייתה השפעה עצומה על התפתחות מחשבת החסידות.^{[7, 12]} גדולי החסידות ראו בו ספר יסוד המנגיש את מושגי הקבלה הקשים בצורה חיונית המעוררת את הלב לתיקון המידות ולדבקות באל.^[7] עדות מובהקת למרכזיותו היא קיומו של הספר "חסד לאברהם המבואר" שחיבר המקובל רבי אברהם ישכר בער הכהן מרדאמסק, בנו של בעל "תפארת שלמה".^[12] מהדורה זו, אשר נדפסה שוב ושוב עם הגהות, מראי מקומות וחלוקה מדויקת לקטעים, מעידה על האופן שבו תורתו של המקובל מחברון הפכה לחלק בלתי נפרד מארון הספרים של חסידות פולין ומזרח אירופה.^[12]

המטפיזיקה של ארץ ישראל והפרשנות הטקסטואלית

תרומתו התיאורטית החשובה ביותר של רבי אברהם אזולאי נעוצה ביכולתו לבצע סינתזה הרמונית בין שתי האסכולות הקבליות הגדולות והמנוגדות לכאורה של המאה ה-16 בצפת: קבלת הרמ"ק (רבי משה קורדובירו) וקבלת האר"י (רבי יצחק לוריא).^{[1, 2, 7, 8]} הוא הראה כי שתי המערכות אינן סותרות, אלא מתארות רמות שונות של אותה מציאות אלוהית: קבלת הרמ"ק עוסקת בעיקר במבנה החיצוני והכללי של הקוסמוס האלוהי, בעוד שקבלת האר"י חודרת אל הרובד הפנימי ביותר, הדינמי והפרצופי של הנהגת הייחוד.^{[1, 2, 8]}

לצד סינתזה זו, פיתח רבי אברהם משנה גיאוגרפית-מטפיזית עמוקה ביחס למעלת המגורים בארץ ישראל.^{[1, 11]} ב"חסד לאברהם" (מעין שלישי - עין הארץ, נהר י"ב), הוא מבאר את ההבדל המהותי בין נשמות היהודים בחוצה לארץ לבין אלו הדרים בארץ הקודש ^[11]:

נשמות חוצה לארץ: נשמת ישראל הדרים בחו"ל נובעת מעולמו של המלאך סנדלפון, שהוא עולם האופנים של עולם העשייה.^[11] נשמות אלו נקראות "בית יעקב" ו"עבדים", ומכונות "עבד עברי".^[11] רבי אברהם מיישם כאן חישוב גימטריה ייחודי, לפיו הערך הנומרי של המונח "עבד עברי" שווה בדיוק לערך המילה "נחש" ^[11]:

• עבד עברי=70+2+4+70+2+200+10=358
• נחש=50+8+300=358
• חישוב זה משקף את התפיסה כי בחוצה לארץ, הנשמה נתונה לשליטת כוחות הקליפה והסִטְרָא אַחְרָא המיוצגים על ידי הנחש המטפיזי.^[11]

• נשמות ארץ ישראל: היהודים הדרים בארץ ישראל יונקים מעשר ספירות של עולם היצירה.^[11] נשמות אלו נקראות "בני ישראל", "בנים", ו"בני אל חי".^[11]
• מנגנון הטרנספורמציה: כאשר אדם עולה מחו"ל לארץ ישראל, נפש חדשה מעולם היצירה מתלבשת בתוך נפשו הישנה.^[11] בלילה הראשון שבו הוא ישן בארץ ישראל, שתי הנשמות עולות למעלה בעת השינה, אך בחזרה לגוף חוזרת אך ורק הנפש החדשה מעולם היצירה.^[11] מכיוון שנפש זו חדשה וטרם חטאה, האדם אינו ראוי לעונשים על עברו, וזהו סוד קביעת חז"ל שכל המהלך בארץ ישראל מוחלים לו על עוונותיו.^[11]

מתוך תפיסה זו, קובע רבי אברהם הגדרה תיאולוגית נועזת: כל מי שדר בארץ ישראל נקרא מטפיזית "צדיק", גם אם למראית עין הוא נראה בחזקת רשע.^[11] ההוכחה לכך היא קוסמית: אילו לא היה צדיק ברובד הפנימי, הארץ הייתה מקיאה אותו כפי שנאמר "ותקיא הארץ את יושביה".^[11] מכיוון שהארץ סובלת אותו ואינה מקיאה אותו, בודאי יש בו קדושה פנימית המגדירה אותו כצדיק.^[11]

מנגד, הוא מזהיר כי הדר בארץ ישראל ויורד לדור במצרים גורם לכך ששר של רה"ב (מצרים) ימשול עליו, ואילו המקבל עליו לדור בארץ כל ימיו ולא לרדת למצרים, נחשב לו הדבר כאילו נזהר כל ימיו והמליך את הקדוש ברוך הוא ביחודו.^[11] כמו כן, הוא מבהיר את חוקי הכפרה בארץ: הארץ אינה מכפרת על עוונות זדוניים שנעשו בה, אלא על שגגות בלבד; העוונות שנעשים בארץ מטוהרים רק על ידי ייסורים, ואילו פשעים חמורים (מורדים) בארץ אין להם סליחה אלא על ידי תשובה ותלמוד תורה.^[11]

בתחום הפילולוגי, הוביל רבי אברהם את מפעל הגהת נוסח הזוהר בספרו "אור הלבנה".^{[1, 5]} הוא הבין כי שיבושי נוסח שהשתרבבו במשך דורות של העתקות ידניות יוצרים "חושך וטעויות" המעכבים את השגת הסודות.^[1] השוואת הנוסחאות המדוקדקת שביצע נועדה לפתוח מחדש את שערי ההבנה ללומדים על ידי ניקוי הטקסט הזוהרי מתוספות מאוחרות.^[1]

שלשלת הדורות המשפחתית והגילוי ההיסטורי של החיד"א

שלשלת הדורות שיצאה מרבי אברהם אזולאי נחשבת לאחת השושלות המיוחסות והמשפיעות ביותר בתולדות היישוב היהודי בארץ ישראל ובמנהיגות הספרדית.^{[1, 2]} רבי אברהם נשא לאישה את שמחה, שהייתה אחותו של רבי נחמיה דנינו (אב בית הדין של חברון).^[1]

קשר היסטורי מרגש ויוצא דופן בין החיד"א לאבי-סבו נחשף במהלך מסעותיו של החיד"א באירופה כשד"ר מטעם קהילת חברון – הקהילה שבה התיישב והתקדש אבי-סבו.^[3] בחודש ניסן תקל"ז (1777), בעת שהותו של החיד"א בעיר רג'ו אמיליה שבצפון איטליה, הוא התארח בביתו של רב העיר, רבי ישראל-בנימין באסאן.^[3] בעודו מעיין במסמכים ובכתבי יד עתיקים בארכיון הקהילתי, מצא החיד"א מסמך קבלת מעות מקורי שנשלח מחברון בשנת הת"ג (1643) – 134 שנים קודם לכן.^[3]

על גבי אותו מסמך עתיק חתמו רבני חברון מאותה תקופה, ובהם רבי אליעזר בן ארחא, רבי יוסף אבוהב, וכן אבי-סבו – רבי אברהם אזולאי.^[3] החיד"א, שהכיר את ההיסטוריה המשפחתית, זיהה מיד את חתימתו הייחודית של רבי אברהם המעוצבת בצורת ספינה, שנועדה להנציח את נס הצלתו מטביעה בים התיכון בשנת 1606.^{[1, 3]} מציאת מסמך זה אלפי קילומטרים מביתם המשותף בארץ ישראל ריגשה את החיד"א עמוקות.^[3] מסמך היסטורי זה שרד את תלאות המלחמות והשואה באירופה, והגיע בסופו של דבר לירושלים, שם הוא שמור כיום בספריית יד יצחק בן-צבי במסגרת ארכיונו של חוקר תולדות יהודי איטליה, פרופ' ישעיהו זנה.^[3]

פטירתו המיסטית ואגדת חרב הפחה במערת המכפלה

פטירתו של רבי אברהם אזולאי בכ"ד בחשוון ה'ת"ד (1643) (ויש המציינים כ"א בחשוון) נחתמה באחד הסיפורים הדרמטיים והמופלאים ביותר בתולדות יהודי חברון.^{[1, 2, 10]} אף על פי שהחיד"א אינו מזכיר מעשה זה בחיבוריו, האגדה נפוצה ומקובלת מאוד בספרות הדורות, ובראשה בספר "זיכרון ירושלים".^{[1, 4]}

על פי המסופר, באותה שנה הגיע פחה רם-מעלה מאיסטנבול לביקור רשמי במערת המכפלה בחברון.^{[1, 2, 4]} כחלק ממנהג הישמעאלים, הלך להתפלל במקום ביום שישי.^[4] מתוך סקרנותו להביט אל מעמקי קברי האבות, התכופף מעל הפתח הצר המוביל למערה התת-קרקעית, ולפתע נפלה חרבו היקרה והמצופה זהב מנרתיקה אל תוך המערה העמוקה.^{[1, 2, 4, 13]} הפחה ציווה על אנשיו לרדת בחבלים ולהשיב את החרב, אך כל משרת או חייל שהורד פנימה מת במקום באופן מסתורי ונשמתו פרחה בטרם הגיע אל הקרקע.^{[1, 2, 13, 14]}

כשראה הפחה את מותם המסתורי של אנשיו, נתקף חרדה וגזר על יהודי חברון כי עליהם לרדת אל מעמקי המערה ולהשיב את החרב, ואם לא יעשו כן – יישמדו.^{[2, 13, 14]} הקהילה היהודית נבוכה עמוקות, הכריזה על תענית, ולאחר שהפילו גורל כדי לבחור את השליח למשימה המסוכנת, עלה שמו של המקובל רבי אברהם אזולאי.^{[1, 2, 13, 14]}

למעשה זה מיוחסת משמעות קבלית עמוקה בספרו של רבי אברהם ^[13]: החרב מייצגת את עניינו של עשיו.^[13] בני ישמעאל (המוסלמים המקומיים) ובני עשיו (השלטון הטורקי של הפחה) חוברים כאן יחד בניסיון לפלוש אל המערה, שהיא פתח גן עדן.^[13] אולם אין להם אחיזה רוחנית במקום קדוש ופנימי זה המחבר שמיים וארץ, שכן כל עניינם הוא רק בזהב ובחומריות המצפים את החרב, ועל כן הם מוצאים שם את מותם.^[13] רק נציג מזרע ישראל, השומר על טהרה רוחנית, מסוגל להיכנס בשערי המקום.^[13]

רבי אברהם קיבל עליו את גזרת הקהילה מתוך מסירות נפש.^[2] הוא הלך למקווה וטבל, נתעטף בתכריכים לבנים, וישב כל אותו הלילה עם חבריו חכמי חברון כשהוא דורש לפניהם ברציפות בדברי קבלה וסודות עליונים.^{[1, 2, 4, 13, 14]} משהאיר השחר, ביקש מחבריו שיתפללו בעדו כל עוד הוא שוהה בפנים המערה שלא יאונה לו כל רע.^{[1, 13]}

הוא הורד בחבלים אל תוך חשכת המערה, מצא את החרב והשיב אותה למעלה אל הפחה המשתאה.^{[1, 2, 3, 14]} אולם רבי אברהם לא מיהר לעלות; הוא המשיך פנימה אל עומק המערה הנסתרת.^{[1, 2]} שם פגש באליעזר עבד אברהם, שהוביל אותו במסדרונות המטפיזיים עד שזכה לראות את האבות הקדושים בגן עדן תחתון.^{[1, 2, 3]} כשראה רבי אברהם את המראות המופלאים שאינם בגדר השגת אנוש, ביקש להישאר במחיצת האבות ולא לשוב עוד אל העולם הזה.^{[1, 2]} האבות השיבו לו בחיבה כי עליו לשוב כעת כדי להשלים את הצלת הקהילה, ואמרו לו את המשפט האלמותי: "עכשיו צא, ומחר אתה עמנו".^{[1, 2, 3, 4]}

רבי אברהם הועלה בחבלים מן המערה, ובא לביתו שמח וטוב לב.^[4] הוא פנה לחבריו ואמר להם: "כך וכך נגזר עלי וכך רצוני!".^[4] כל אותו הלילה (ליל שישי) ישבו עמו חבריו והוא המשיך לדרוש לפניהם בסודות הקבלה עד עלות השחר.^{[4, 14]} בבוקר יום השישי הקדוש, כ"ד בחשוון, טבל רבי אברהם במקווה בפעם האחרונה, התעטף בתכריכיו, קרא קריאת שמע בדבקות עילאית והשיב את נשמתו הטהורה ליוצרה.^{[1, 2, 3, 14]} הוא נטמן בחלקת הרבנים בבית העלמין היהודי העתיק בחברון, והותיר אחריו מורשת קבלית מפוארת המאירה את הדורות.^{[1, 4]}

סיכום ומסקנות

פועלו ומשנתו של רבי אברהם אזולאי מהווים נקודת מפנה דרמטית בהתפתחות קבלת ארץ ישראל במאה ה-17.^{[1, 2]} מתוך שילוב של ביוגרפיה רוויית טלטלות, נדודים וניסים, הצליח רבי אברהם להעמיד תשתית ספרותית ענפה המאחדת את הנגלה עם הנסתר.^{[1, 2]}

הניתוח השיטתי של כתביו ופעילותו מעלה מספר מסקנות יסוד:

• ההרמוניזציה של קבלת צפת: באמצעות חיבוריו הקבליים, ובראשם "חסד לאברהם", יצר רבי אברהם גשר הרמנוטי יציב שאיפשר את מיזוגן של קבלת הרמ"ק וקבלת האר"י.^{[1, 2, 8]} שיטה זו מנעה מחלוקת תיאולוגית עמוקה וסללה את הדרך להנחלת הקבלה לקהל הרחב.^[7]
• המטפיזיקה של קדושת הארץ: תפיסתו החדשנית בדבר החלפת הנשמות של הנכנסים לארץ ישראל והגדרת כל תושב בה כצדיק אינהרנטי, העניקה עומק תיאורטי חדש לחובת המגורים בארץ ישראל והשפיעה עמוקות על הדורות הבאים ועל תנועת החסידות.^{[11, 12]}
• השפעה רב-דורית: שושלת המנהיגות הרוחנית שיצאה מחברון, ובמיוחד נינו מרן החיד"א, המשיכה לשאת את חותמו האישי והרעיוני.^{[1, 3]} הגילוי ההיסטורי של חתימתו בצורת ספינה על גבי מסמך משנת 1643 באיטליה ממחיש את הקשר החי והבלתי מנותק בין דורות המקובלים בארץ הקודש לפזורה היהודית בגולה.^[3]